נֹחַ המנהל ששמר על הספינה אבל לא הפליג לעולם חדש

יש אנשים שבונים ספינות כדי לשרוד את הסערה ויש אנשים שבונים ספינות כדי לגלות יבשות חדשות.
נֹחַ הצדיק של דור המבול שייך לסוג הראשון. הוא שמר לא הנהיג. אלוהים אומר לו לבנות תיבה והוא בונה. אומר לו להכניס את כל החיות והוא מכניס. צייתן מסודר ישר. אבל אחרי שהמבול נגמר אין לו תוכנית. אין לו חזון. הוא לא מקים עולם חדש. הוא פשוט יוצא נוטע כרם ושוקע בשגרה. וזה אולי הסיפור העסקי הכי חשוב בפרשה הזו. נֹחַ ידע איך לשמר הצלחה אבל לא איך לחדש אותה.

לשרוד זה לא יעד זה שלב. הרבה בעלי עסקים מתנהלים כמו נֹחַ. הם בונים תיבה עסקית מערכת סגורה ששומרת עליהם מהמבול. מוצר שעובד תהליך יציב לקוחות קבועים. אבל כשיש שקט אחרי הסערה הם נשארים באותה תיבה. לא מחדשים לא יוצרים לא מתפתחים. הם עסוקים בהגנה במקום בהתקדמות. הבעיה היא שהעולם בחוץ לא מפסיק להשתנות. והתיבה שהצילה אותך אתמול עלולה להיות זו שתטביע אותך מחר.

נֹחַ מייצג את המנהל השומר זה שמוודא שכל התאים בתיבה מאווררים שכל בעלי החיים מקבלים את האוכל בזמן שהמערכת מתפקדת. זו מצוינות תפעולית נחוצה מאוד אבל היא לא מספיקה. העולם צריך גם את אברהם שמגיע מיד אחרי נֹחַ. הוא לא בונה תיבה הוא יוצא החוצה. לך לך מארצך הוא נוטש את היציבות לטובת החזון. לא שומר על הקיים אלא ממציא דרך חדשה. בעולם העסקי כל ארגון צריך לשאול את עצמו האם אני נֹחַ שמגן על מה שיש או שאני כבר מתקרב להיות אברהם שמוביל למה שעוד אין.

אחרי כל משבר אישי עסקי או כלכלי יש רגע שבו אנחנו נמדדים. האם ננסה רק לתקן את מה שנשבר או שננצל את ההזדמנות לבנות משהו טוב יותר. המבול היה הזדמנות לאתחול עולמי. אבל נֹחַ לא עשה אתחול הוא עשה שחזור מערכת. חזר לברירת המחדל. במונחים עסקיים זה כמו ארגון שחווה משבר יוצא ממנו וממהר לחזור לשגרה במקום לעצור ולשאול איזה שינוי אמיתי הגיע הזמן לעשות.

הקשת בפרשה היא סמל לברית חדשה בין אדם לעולם אבל גם סמל לתקווה לצבע להשראה. והמסר לבעלי עסקים ברור הקשת לא מופיעה בזמן הגשם אלא אחריו. מי ששרד את המבול צריך לשאול את עצמו עכשיו כשיש שקט מה אני עושה עם זה. איך אני משתמש בניסיון בכאב במשבר כדי לייצר צבע חדש בעסק רעיון חדש דרך חדשה.

תפסיקו לבנות תיבות ותתחילו להקים יבשות. אל תהיו נֹחַ שמציית למציאות. תהיה אברהם שמאתגר אותה. העסק שלך לא נועד רק לשרוד את המבול הוא נועד להוביל את העולם שאחריו. מי שבונה תיבה מחכה לגשם מי שבונה חזון יוצר את השמיים.