עבודה ביום הזיכרון וביום העצמאות

עבודה ביום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה

חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מאפשר לעובד שהוא הורה, סב, בן זוג, ילד, או אח של חללי מערכות ישראל להיעדר מהעבודה ביום הזיכרון ללא ניכוי משכרם.

גם בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה נקבע שקרוב משפחה (הורה, סב, בן זוג, ילד, אח) של מי שנפטר כתוצאה מפגיעת איבה רשאי להיעדר מעבודתו ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ויום זה ייחשב כאילו עבד בו.

מי שאינו קרוב משפחה כפי שנקבע, יום הזיכרון מהווה לגביו יום עבודה רגיל, אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם אישי, בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה.

נציין כי חוק חופשה שנתית מאפשר לעובד להודיע למעסיק 30 ימים מראש לפחות לקחת יום אחד מימי החופשה המגיעים לו במהלך שנת העבודה ויום אחד נוסף באחד מהימים שמפרט החוק בהם כלולים ימי צום, ערבי חגים, ימי זכרון וימים נוספים, כמו פורים, מימונה, ל"ג בעומר, יום האישה הבינלאומי וכדומה.
כאשר העובד עומד בתנאים הנדרשים לניצול זכות זו, אין למעסיק זכות סירוב. גם יום הזיכרון נכלל ברשימה זו. לכן, העובד יכול לקחת חופשה ביום הזיכרון ובתנאי שהודיע על כך למעסיק 30 יום מראש.

יום הזיכרון הוא גם ערב יום העצמאות ועל כן הוא יום עבודה מקוצר, ומכאן שעבודה ביום הזיכרון כמוה עבודה בערב חג.
אורך יום העבודה בערבי חג הוא 7 שעות (כמו בימי שישי למי שיום המנוחה השבועית שלו הוא שבת). זאת, אם לא נקבע יום עבודה ארוך יותר בתקנות או בהסכם קיבוצי שאושר על ידי השר.

עבודה ביום העצמאות

ככלל, לפי חוק יום העצמאות, התש"ט - 1949, יום העצמאות הוא יום שבתון בתשלום, אשר אינו מנוכה ממכסת ימי החופשה.

במקום עבודה שאינו מופיע ברשימת המקומות שיש להפעילם בחג, המעסיק אינו רשאי לכפות על עובדיו לעבוד אלא אם הדבר הותר על פי הוראת ראש הממשלה לגבי עבודה ושירותים מסוימים שלדעתו אין להפסיקם ביום העצמאות.